למה רוב החיממים ללולי תרנגולות כשלים (ואיך לתקן זאת באמת)
אם אי פעם השתמשתם בחיממים עמידים בפני מים בלולי תרנגולות, אתם יודעים שהסביבה שם קיצונית – זו סביבה של אוויר לח וגז אמוניה.
רוב האנשים חושבים שהרכיב המחמם הוא זה שנהרס ראשון. אך זו לא הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית נמצאת בחיבור בין החוט החשמלי לצינור הקוורץ.
שם מתחילה הבעיה.
הבעיה עם החיממים הזולים היא שהם בדרך כלל משתמשים רק בסיליקון או בחומרי חיבור זולים, וזה לא מספיק. אלו החיממים לא עובדים באופן רציף – הם נהיים חמים, ואז קרים, שוב ושוב.
מכיוון שהחוט המתכתי וחומרי החיבור הזולים מתרחבים ומתכווצים בקצבים שונים, בסופו של דבר הם נפרדים זה מזה. נוצרים פערים קטנים, והלחות חודרת פנימה. הבידוד מתחיל להיהרס, ולפעמים החיממים נשרפים.
אנחנו עושים זאת אחרת – במקום רק “לאטום את החור”, אנחנו משתמשים בחומרי חיבור עמידים בפני טמפרטורות גבוהות.
למה זה חשוב? כי חומרים אלו נעים יחד עם צינור הקוורץ. זה יוצר קשר כימי אמיתי, שמונע מהגז ההלוגן לצאת החוצה ומונע את חדירת הלחות.
כשהחיבור לא טוב, הנחושת מתחמצנת – זה יוצר “נקודה חמה” שיכולה להמיס את המעטפת החיצונית של החוט. התהליך שלנו מונע זאת, כך שהחיבור נשאר אטום גם לאחר אלפי שעות של שימוש.
יש עם זאת בעיה אחת – מכיוון שחומרי החיבור שלנו חזקים יותר, החוטים נהיים קשיחים יותר. אי אפשר לכופף אותם בזווית חדה בדיוק בנקודת החיבור, אחרת הקוורץ עלול להישבר.
כשמחברים את החוטים, עדיף להשאיר קצת מרווח. אל תמתחו את הכבל. אם תטפלו בו בזהירות במהלך ההתקנה, תקבלו חיממים שיחזיקו מעמד לאורך זמן.