שליטה נכונה בחום בתהליך אטימת חומרי הזכוכית
הבעיה עם החיממים הסטנדרטיים היא שהם מתאימים מאוד לייצור של מיליוני יחידות זהות, אך בדרך כלל הם נהרסים ברגע שמתחילים לעבוד על פיתוח חומרים חדשים. כשעובדים עם חומרי זכוכית חדשים, רמת החום האחידה שניתנת על ידי החיממים אינה מספיקה. כתוצאה מכך נוצרים הבדלי טמפרטורה – בקיצור, יש אזורים שהם חמים מדי ואחרים קרים מדי – מה שגורם למתחים פנימיים או לקירור לא אחיד של הזכוכית.
אנו פותרים את בעיה זו על ידי שליטה בעוצמת החום באזורים השונים. זה נשמע טכני, אך למעשה זה די פשוט.
מיפוי החום
במקום פשוט לשנות את גודל החיממים, אנו שולטים בדיוק באזורים בהם נמצא החום. אולי החומר שלכם צריך חום גבוה במרכז, אך חום נמוך יותר בקצוות. אנו פשוט מתאימים את עוצמת החום לצרכים האלו. כך ניתן לשלוט בחום בהתאם לצורה הספציפית של החומר. אין צורך יותר לדאוג לאזורים חמים מדי שעלולים לפגוע בזכוכית בעלת הדפנות הדקות או לגרום להתגבשות מוקדמת של החומרים המיוחדים.
אפשרות לניסויים
אם אתם נמצאים במעבדה, אתם זקוקים לגמישות. לפעמים אתם עובדים עם גבישים שמכילים עופרת, ולפעמים עם תערובות של בורוסיליקט. כל חומר מגיב אחרת לחום. אנו יכולים לשנות את עוצמת החום לכל סנטימטר, כך שהחום יתאים לעקומת הקירור הספציפית של החומר. זו היתרון הגדול: ניתן להמשיך לשנות את הרכב החומרים שלכם, בלי להרוס את כל המערכת בכל פעם שמשנים משתנה כלשהו.
החסרונות
יש כמובן חסרונות. שימוש ביותר חום במרחב קטן יכול להיות טוב לשטח השימוש, אך הוא גם יוצר לחץ גדול יותר על החוטים ומקורות החשמל. כדאי לוודא שהבקרים שלכם מסוגלים לעמוד בעומס החשמלי שנוצר. ואם אנו מגבירים את עוצמת החום באזור מסוים, יש לשים לב לזרימת האוויר – אין לרצות שהמעטפת של החיממים תתחמם יותר מדי.
אנו בונים את החיממים האלו כך שהם יהיו תחליף פשוט לחיממים הקיימים. הם יתאימו למערכות הניסוי הקיימות שלכם, ויעבדו טוב עם המתח החשמלי שכבר יש לכם במעבדה.